פרדוקס הלחץ בספורט: למה המשפט 'אל תהיה לחוץ' פוגע בביצועי ספורטאים
- טליה שחר
- 13 בינו׳
- זמן קריאה 2 דקות
אחת האמירות המסוכנות ביותר שאפשר להגיד לספורטאי צעיר היא "אל תהיה לחוץ."
הורה או מאמן אומרים את זה כדי להרגיע.
הם רואים את המתח, את הפרפרים בבטן, ורוצים לעזור.
אבל הילד שומע פקודה בלתי אפשרית:
"תפסיק להרגיש לחץ."
אז מה הבעיה בביטול רגשות בספורט?
ברגע שהילד שומע את המילים האלה הוא לומד שהלחץ הוא אויב.
שיש בו משהו לא בסדר בזה שהוא מרגיש את הפרפרים בבטן.
ועכשיו יש לו שתי בעיות:
1. לחץ של המשחק.
2. האשמה על זה שהוא מרגיש לחץ.
הוא מרגיש שהוא מאכזב אתכם רק כי יש לו תגובה פיזיולוגית נורמלית לגמרי לסטרס.
וזה הרגע שבו הוא קופא.
כל האנרגיה המנטלית שלו הולכת על לנסות לא להרגיש, במקום פשוט לשחק.
שחקנים גדולים לא נלחמים בלחץ.
הם מקבלים אותו כחלק מהמשחק.
הם יודעים שדופק מהיר זה לא פחד, זה מוכנות.
שאפשר להיות לחוץ ולשחק באומץ בנחישות בו זמנית.
יאניק סינר קורא לזה - "לרקוד בסערת הלחץ".
הגיע הזמן להפסיק לבקש מהילדים שלנו למחוק רגשות,
ולהתחיל ללמד אותם לשחק יחד איתן.
מה לומר במקום "אל תהיה לחוץ"? 3 כלים פרקטיים
במקום לנסות למחוק את הלחץ, עזרו לספורטאי שלכם לעבוד איתו.
הנה מה שאפשר לעשות כבר במשחק הקרוב:
1. תנו לזה שם (Naming): כשהילד אומר "אני לחוץ", אל תבטלו את זה. אמרו: "נכון, הפרפרים כאן כי המשחק הזה חשוב לך. זה סימן שהגוף שלך מגייס אנרגיה ומתכונן." זה הופך את הלחץ מ"אויב" ל"דלק".
2. טכניקת ה-Reframing (הגדרה מחדש): הסבירו שהתחושות הפיזיולוגיות של פחד ושל התרגשות הן כמעט זהות (דופק מהיר, נשימה קצרה). הציעו לו לומר לעצמו: "אני לא פוחד, אני דרוך."
3. התמקדות ב"מה" ולא ב"איך": במקום לשאול "איך אתה מרגיש?", שאלו "מה הפעולה הראשונה שאתה הולך לעשות על המגרש?". הסטת הפוקוס מהרגש הפנימי לפעולה החיצונית משחררת את הקיפאון.
בסופו של דבר, המטרה היא לא היעדר לחץ או פחד,
המטרה היא פעולה.
תגובות