איך לדבר עם הילד אחרי הפסד? כלי ה-Zoom In/Out לחוסן מנטלי
- טליה שחר
- 26 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
השקט באוטו אחרי המשחק מרגיש כבד.הילד מביט מהחלון, ואתם מחפשים את המילים הנכונות.“שיחקת טוב.” “השופט היה גרוע.” “פעם הבאה תבקיע.”
הכול בכוונה טובה, אבל התחושה נשארת.משהו שם לא משתחרר.
אנחנו מנתחים, מנסים להבין, “לתקן”.
אבל לפעמים, דווקא הרצון לעזור רק מוסיף עוד שכבה של לחץ.כי מאחורי כל שאלה או הערה מסתתרת ציפייה. ומה שהילד (או כל אחד מאיתנו אחרי ביצוע חשוב) באמת צריך באותם רגעים, זה לא ניתוח.זה פרספקטיבה.
כדי לעבור מניתוח לתובנה ומתוצאה לשליטה, מומלץ להשתמש בפרוטוקול Zoom In / Zoom Out.
זה כלי פרקטי להורים לספורטאים לניהול שיח בונה וחיובי לאחר ביצועים.
שלב 1 – Zoom In (התמקדות בהתנהגות)
מיד אחרי המשחק, תשאירו את הניתוחים הטכניים למאמן, או ליום אחר.
זה לא הזמן ולא התפקיד שלכם.
מה כן?
תבחרו רגע אחד מהמשחק – קטן, אבל משמעותי.משהו שהילד עשה טוב ויכול לשחזר.זה יכול להיות:
· איך הוא הגיב אחרי טעות.
· איך עודד חבר לקבוצה.
· איך שמר על ריכוז כשהיה קשה.
דוגמה:“אהבתי איך המשכת לשחק אחרי ההחמצה, בלי לוותר. זו שליטה אמיתית.”
כי העניין הוא, , שתוצאה אי אפשר לשחזר.אי אפשר “לעשות ניצחון” שוב.אבל כן אפשר לשחזר התנהגות - מאמץ, תגובה טובה, החלטה נבונה.
כשההורה עושה Zoom In על התנהגות ומחזק אותה, הוא לא נכנס למקום של המאמן מקצועי – תרים יותר את היד, היית צריך לעשות דרופ שוט במקום פורהאנד – זה תפקיד מאמן הקבוצה, ותסמכו עליו שהוא ייתקן.
במקום זה, ההורה מחזק את מקומו כאחרי על הטיפוח הרגשי והערכים של הילד:
· אתם מראים לילד שאתם שם כדי לתמוך בו רגשית.
· אתם מחזקים את ההחלטות, השליטה העצמית, ההתמדה והערכים שהוא בוחר להביא למגרש.
· אתם מחזקים משהו שהוא בשליטתו, לא משהו שהוא לא יכול לשלוט בו - התוצאה, השער או הניצחון.
· אתם מלמדים אותו לחוש מסוגלות, אחריות וביטחון פנימי, בלי לחץ נוסף על תוצאה חיצונית.
בקיצור – ה Zoom In מאפשר להורה להיות מאמן רגשי, לא מאמן טכני.וזה נותן לילד כוח לשחזר התנהגויות חיוביות ולהתמודד עם המשחקים הבאים בלי פחד או לחץ, ועם ביטחון במערכת היחסים המשפחתית.
שלב 2 – Zoom Out (פרספקטיבה)
אחרי שהתמקדתם, עזרו לספורטאי שלכם להתרחק רגע.לראות את התמונה הגדולה יותר.
המשחק הזה הרי הוא רק נקודה אחת במסע.
זה לא תמיד קל להם.ילדים ובני נוער חיים בעיקר ב-כאן ועכשיו.אין להם עדיין את הקילומטראז’ של החיים שמאפשר להבין שיום רע אחד לא קובע כלום.שהתקופה הזאת, כמו כל תקופה, תעבור.
הם מרגישים הכול בעוצמה,
ולכן תפקיד ההורה הוא להיות להם לרגע מפעיל עדשת המצלמה שעושה “זום אאוט”.
תזכירו להם את הדרך שכבר עשו,ואת זה שהמשחק הזה הוא רק פסיק אחד מתוך סיפור הרבה יותר רחב.
אפשר לומר:“תראה כמה התקדמת מאז תחילת העונה.”או אפילו בחיוך אוהב:“השמש תזרח גם אם החמצת.”
דרך נוספת לתת לספורטאי פרספקטיבה היא להשתמש במילים כמו "היום" או "הפעם".
לדוגמה – “אז לא הלך לך היום.”
המילים הקטנות האלה מתחמות את האירוע ומלמדות את הילד שמה שקרה עכשיו הוא לא הזהות הנצחית שלו, אלא רגע בזמן.הן מחזירות את התחושה של רצף - שיש לפני, ויש אחרי.שיש עוד הזדמנויות, ועוד משחקים, ועוד ימים שבהם ילך אחרת.
כשאנחנו משתמשים בשפה שממקמת את החוויה בזמן,אנחנו בעצם עוזרים לילד להבין שמשחק חלש לא מגדיר ספורטאי,ושהתוצאה של עכשיו לא מבטלת את הדרך שכבר עשה ושעוד יעשה -
היא רק עוד נקודה על הציר.
ואז, החוויה הקשה אמנם לא נעלמת מייד, אבל היא מתמקמת, ומקבלת פרופורציות.והמשמעות מתחילה לחלחל.
עכשיו תורכם:
נסו את הפרוטוקול אחרי המשחק הבא של הספורטאי שלכם.
אבל הכלי אינו מיועד רק להורים. בכל פעם שאתם חווים כישלון מקצועי או אישי:
1. עשו Zoom In: מצאו שני דברים שעבדו ושני דברים לשיפור ברמת ההתנהגות שלכם.
2. עשו Zoom Out: תנשמו, תתרחקו מהאירוע, ותזכרו שזו רק נקודה אחת בדרך.
שורה תחתונה: כשמשנים את העדשה, לא רק רואים אחרת – מרגישים אחרת. הראש הופך חופשי יותר לשחק ולנצח.
תגובות