חרטה אצל ספורטאים: איך להפוך טעות לפידבק ולשפר את הביצועים
השבוע ציינו את יום כיפור, חג שבו כולם מדברים על סליחה ומחילה.
על לבקש סליחה, לסלוח לאחרים, לסלוח לעצמנו.
אבל יש רגש אחד, לא פחות חשוב בעיניי, שנמצא ממש בסמוך לסליחה.
חרטה.
המאמר הזה הוא על מה אנחנו מתחרטים?על מה היינו רוצים לעשות אחרת?ובעיקר, מה החרטה הזאת יכולה ללמד אותנו על עצמנו?
"אני לא מתחרטת על כלום"
זה נשמע חזק. אופטימי. אפילו קצת פילוסופי.
ואדית פיאף עשתה מזה להיט.
אבל חרטה היא רגש אנושי בסיסי. היא לא תקלה שצריך להיפטר ממנה, אלא רגש שיכול לספק לנו מידע חשוב על הבחירות שלנו.
אפשר לחשוב עליה כמערכת משוב.
פידבק, מיידי או לא כל כך מיידי, שאומר לנו:
כאן הייתה לי בחירה.
כאן פעלתי אחרת ממה שהייתי רוצה.
וכאן יש משהו שאני יכולה ללמוד ממנו.
לדוגמה, אי אפשר להתחרט על זה שירד גשם. אפשר להתאכזב ממזג האוויר.
אבל אם ידענו שצפוי גשם, יצאנו בלי מטרייה ונרטבנו כהוגן, זה כבר עניין של חרטה.
כי הייתה לנו בחירה.
מה החרטה שלנו יכולה ללמד אותנו?
הדברים שאנחנו מתחרטים עליהם מספרים לנו הרבה על מה שחשוב לנו.
החוקר והסופר דניאל פינק זיהה במחקר שלו ארבע חרטות ליבה שחוזרות שוב ושוב אצל אנשים ברחבי העולם: חרטת יסודות, חרטת תעוזה, חרטה מוסרית וחרטת חיבור.
חרטת יסודות
הלוואי שהייתי משקיע יותר בבריאות, בלימודים, בכסף, בבסיס שעליו בניתי את החיים שלי.
אלה הבחירות הקטנות שאנחנו עושים לאורך הדרך, ושעם הזמן מצטברות לתוצאות גדולות.
חרטת תעוזה
הלוואי שהייתי מעז.
להקים עסק. לנסות. לנסוע. להגיד למישהו מה אני מרגיש.
אלה הרגעים שבהם בחרנו בביטחון על פני האפשרות לצמוח.
חרטה מוסרית
הלוואי שהייתי עושה את הדבר הנכון.
רגעים שבהם פעלנו בניגוד למה שידענו שהוא נכון.
חרטת חיבור
הלוואי שהייתי מתקשר.
האדם שהתרחק. הקשר שנעלם. ההודעה שלא שלחנו.
ארבע החרטות האלה הן בעצם ארבעה ערכים:
יציבות. צמיחה ותעוזה. יושרה. אהבה וקשר.
לכן חשוב לשים לב כשעוהל בנו רגש של חרטה - היא לא רק מספרת לנו מה עשינו לא נכון.
היא יכולה לספר לנו מה חשוב לנו.
חרטה יכולה להפוך לשיעור או להלקאה עצמית
ולכולנו יש חרטות.
גם לי.
החלטות שקיבלתי. החלטות שלא קיבלתי. פעולות שעשיתי או לא עשיתי.
אבל עם השנים הבנתי שהשאלה הרלוונטית יותר היא לא רק:
"למה עשיתי את זה?"
אלא:
"מה אני עושה עם זה עכשיו?"
כי חרטה יכולה לקחת אותנו לשני כיוונים.
היא יכולה להפוך לשיעור:
עשיתי.
הבנתי שפעלתי לא בהלימה עם מה שחשוב לי.
למדתי.
בפעם הבאה אפעל אחרת.
והיא יכולה להפוך להלקאה עצמית:
איך עשיתי את זה לעצמי?
איך הייתי כזה טיפש?
למה לא הבנתי קודם?
הראשון מתייחס להתנהגות.
השני מתחיל להגדיר את האדם.
וזה הבדל חשוב.
כי חרטה יכולה לעזור לנו ללמוד מההתנהגות שלנו, אבל הלקאה עצמית לא מחזירה אותנו אחורה ולא משנה את התוצאה.
חרטה אצל ספורטאים: הטעות כבר קרתה
ספורט הוא מקום שבו החרטה כמעט מובנית בתוך המשחק.
יש את הזריקה שלא נכנסה.
את הכדור שלא תפסנו.
את ההחלטה שקיבלנו בשבריר שנייה והתבררה כטעות.
אבל יש גם חרטות אחרות.
המהלך שלא העזת לעשות.
הרגע שבו העדפת להעביר אחריות למישהו אחר.
המשחק נותן לנו פידבק כל הזמן, אבל הוא לא נותן לנו הזדמנות לחזור אחורה.
הכדור כבר נזרק.
הנקודה כבר הסתיימה.
לכן ספורטאי טוב לא צריך להפסיק להתחרט.
הוא צריך להבין מנטלית מה לעשות עם החרטה.
לזהות מה היה בשליטתו.
להבין מה הוא לוקח מהאירוע.
ולהחליט מה הוא יעשה אחרת בפעם הבאה.
כי כשהמהלך הבא מתחיל והראש עדיין מריץ חרטות והלקאות על המהלך הקודם, אתם לא באמת במשחק.
הכדור במגרש שלכם: תרגיל מנטלי: על מה תתחרטו בעוד שנה?
אז במקום להסתכל רק אחורה, אני רוצה להציע לכם להסתכל קדימה.
קחו כמה דקות ושאלו את עצמכם:
יום הכיפורים תשפ"ח הגיע.
אתם מסתכלים על השנה שעברה, תשפ"ז, ושואלים:
על מה אני מתחרט שלא עשיתי?
איזה סיכון לא לקחתי?
איזה קשר לא טיפחתי?
איזה הרגל ידעתי שצריך שינוי, אבל המשכתי לדחות?
איזה דבר חשוב לי ועדיין לא נתתי לו מקום?
ועכשיו כתבו שלוש תשובות:
בעוד שנה אני לא רוצה להתחרט ש...
מה מונע ממני לעשות את זה עכשיו?
מה הצעד הראשון שאני עושה השבוע?
לא צריך לשנות את כל החיים.
צריך לבחור רק דבר אחד.
כי כשאנחנו הופכים את החרטה ממחשבה על העבר למידע על העתיד, היא יכולה להפוך לכלי.
כלי שעוזר לנו לבחור אחרת.
יום כיפור נותן לנו הזדמנות להסתכל אחורה.
אבל לא חייבים לחכות ליום כיפור הבא כדי לגלות על מה אנחנו מתחרטים.
המהלך הבא עדיין בידיים שלכם.
על הכותבת: טליה שחר היא מאמנת מנטלית לספורטאים ואנשים הישגיים, לשעבר כדורסלנית מקצוענית, עם קליניקה ברמת גן ובתל אביב. היא עובדת עם ספורטאים, מאמנים והורים, מנהלים ואנשים הישגיים, על שיפור ביצועים תחת לחץ וחוסן מנטלי.
תגובות