אימון מנטלי בספורט: האם הכלים יוצרים תלות או דווקא עצמאות?

לפני כמה ימים ישבתי במפגש הדרכה עם הורים של ספורטאי צעיר. זה משהו שאני תמיד עושה כחלק מתהליך ליווי של ספורטאי צעיר.

הילד שלהם נמצא כבר כשנה במסגרת תחרותית. הוא סקרן, צמא ללמוד, מגיע למפגשים עם ראש פתוח ועם קלמר ומחברת כדי לסכם את הכלים שאנחנו מדברים עליהם.

כמו שאני אוהבת :)

במהלך השיחה האבא שאל אותי שאלה:

"מה יהיה אם הוא יפתח תלות בכלים המנטליים האלה? שהוא לא ילמד להסתדר לבד?"

וואלה. שאלה כנה.

והיא גרמה לי לחשוב לא רק על התשובה שנתתי לו, אלא גם על השאלה שהייתי צריכה לשאול אותו באותו רגע ולא שאלתי.

קבלו ישירות טיפים וכלים שישדרגו את הביצועים שלכם

האם אתה חושש שהוא יפתח תלות בכלים, או תלות בי?

בדיעבד, הייתי רוצה להיות קצת יותר סקרנית עם האבא ולנסות להבין מה עומד מאחורי השאלה.

יכול להיות שהוא חשש שהילד שלו יפתח תלות בי.

ואולי, מעבר לעלות הכספית של הליווי, היה שם גם חשש אחר: שהוא עצמו יאבד קצת את המקום שלו כסמכות ההורית בתחום הספורט.

אם זו אכן הייתה הכוונה שלו, אז הנה התשובה שלי:

המטרה שלי היא לא להמשיך ליווי מנטלי באופן אינסופי.

אורך התהליך משתנה מספורטאי לספורטאי. הוא תלוי בגיל, בענף, באופן שבו הוא מתרגל ומיישם את הכלים, ובעיקר בחיבור שנוצר בינינו.

היו לי ספורטאים שתהליך הליווי שלהם הסתיים אחרי חודשיים־שלושה, כשהרגישו שרכשו את הכלים שהם צריכים ויודעים להשתמש בהם בעצמם.

היו גם כאלה שחזרו אליי סביב תחרות ספציפית, ואחרים שבחרו להמשיך במפגשי חיזוק ותחזוקה פחות תכופים.

והיו גם ליוויים שהסתיימו אחרי 6–8 שבועות, מכל מיני סיבות.

אין אצלי תבנית אחת קבועה.

התהליך צריך להתאים לספורטאי, ולא להפך.

אז זו תשובת "חדר המדרגות" שלי.

ועכשיו הנה מה שכן עניתי לאבא.

על תלות ועל כושר

עצם זה שספורטאי משתמש בכלים כדי להתמודד עם לחץ, לא אומר שהוא לא חזק.

להפך.

יכול להיות שהמחשבה שלנו על חוסן קצת התבלבלה בדרך.

אולי אנחנו חושבים שבשלב מסוים הספורטאי כבר אמור לדעת "להסתדר לבד".

שאחרי שהוא רכש מספיק ניסיון, הוא כבר לא אמור להזדקק לנשימות, לרוטינה, לדיבור פנימי או לכל כלי אחר שעוזר לו להתאפס.

כאילו שיש איזושהי נקודת חוסן שמגיעים אליה, ואז אפשר להניח את כל הכלים בצד.

אבל חוסן מנטלי לא עובד ככה.

זה כמו כושר גופני.

אף אחד לא מתאמן במשך חצי שנה, מגיע לכושר טוב ואז אומר:

"זהו. סיימתי לעבוד על הכושר שלי."

שרירים חזקים צריך לתחזק.

וגם יכולות מנטליות הן משהו שמפתחים ומתחזקים לאורך זמן.

כמו תזונה, שינה, כוח, סבולת, טכניקה וקואורדינציה שמכינים את הגוף לביצוע, אנחנו יכולים לבנות גם את היכולת להחזיר את הקשב, לווסת את התגובה ולפעול תחת לחץ.

נשימות, אסטרטגיות לחזור מהר מטעויות ורוטינות לפני ביצוע הן לא "מיומנויות רכות" שמוסיפים אם נשאר זמן.

הן חלק מהתשתית שמאפשרת את הביצוע.

ולכן לא נכון לחשוב עליהן כעל משהו שהספורטאי אמור "להיגמל" ממנו.

אלה מיומנויות.

ומיומנויות משתפרות דרך תרגול.

אז איך יודעים שזו לא תלות?

עכשיו בטח מישהו מכם חושב:

"נשמע סבבה, טליה, אבל אם הוא צריך את הכלים האלה בכל פעם שהוא בלחץ, איך זו לא תלות?"

שאלה טובה.

ובעיניי, המילה החשובה כאן היא "צריך".

ספורטאי יכול לדפוק שווארמה מתי שבא לו, ועדיין לדעת לשחק כדורסל.

אבל אם הוא רוצה להגיע לדקות האחרונות של משחק צמוד כשהגוף שלו מוכן לביצוע, הוא צריך לתת לתזונה מקום של כבוד לצד האימונים וההכנה שלו.

כך גם עם כלים מנטליים.

שחקן לא "צריך" רוטינה לפני סרב כדי להעביר את הכדור מעבר לרשת.

אבל הוא יכול לבנות לעצמו רוטינה שתיתן לו עוגן כשהלחץ עולה.

מהצד זה יכול להיראות אוטומטי.

אבל זה לא "פשוט קורה".

זה מתורגל.

שוב ושוב באימונים, עד שהוא כבר לא צריך לנהל עם עצמו שיחה:

עכשיו אני אנשום.

עכשיו אני אגיד לעצמי את המשפט.

עכשיו אני אתמקד.

הוא כבר מכיר את הרצף, והגוף והראש יודעים מה לעשות.

וזה בדיוק ההבדל:

הוא לא משתמש ברוטינה כי יש לו איזושהי אמונה תפלה שהוא לא יהיה מסוגל לבצע בלעדיה.

הוא משתמש בה כי הוא יודע שהיא מכינה אותו פיזיולוגית ומנטלית לבצע טוב יותר.

זו לא תלות. זו מיומנות.

כשהכלי הופך להיות שלו

בסופו של דבר, המטרה היא לא שהספורטאי יחשוב:

"אני בלחץ. איפה המאמנת המנטלית שלי?"

אלא:

"אני בלחץ. אני מכיר את התחושה הזאת. אני יודע מה עוזר לי עכשיו. תרגלתי את זה עשרות פעמים."

המטרה של ליווי מנטלי טוב היא שהקול והתובנות שהספורטאי מעלה במפגשים בינינו יהפכו בהדרגה לקול הפנימי שלו.

שהוא ילמד לזהות בעצמו מה קורה לו, לבחור את הכלי שמתאים לו באותו רגע ולהפעיל אותו בלי שמישהו עומד לידו ואומר לו מה לעשות.

ליווי טוב לא אמור לייצר תלות. הוא אמור לייצר עצמאות.

עצמאות לא אומרת לעשות הכול לבד

אבל גם כאן יש עוד הנחה שאני רוצה לעצור עליה:

שספורטאי חזק הוא ספורטאי שמסתדר לבד.

כאילו בשלב מסוים, אם הוא באמת פיתח חוסן, הוא כבר לא אמור להזדקק לאף אחד.

תסתכלו על הספורטאים הטובים בעולם.

גם כשהם כבר אלופים, גם אחרי שנים של ניסיון, הם עדיין עובדים עם מאמנים ואנשי מקצוע. הם ממשיכים לקבל פידבק, לשאול שאלות ולטפל בדברים חדשים שעולים.

לא כי הם לא יודעים להסתדר לבד.

פשוט כי הם לא חושבים שלהיעזר באחרים סותר עצמאות.

וזה בעיניי הבדל חשוב.

עצמאות לא אומרת שאף אחד לא צריך לעזור לך.

היא אומרת שגם כשאף אחד לא נמצא לידך, אתה לא נשאר בלי כיוון.

וזה מבחינתי הסימן הכי טוב שתהליך כזה עובד.

לא הרגע שבו הספורטאי אומר:

"אני כבר לא צריך כלים."

אלא הרגע שבו הוא מפסיק לחשוב עליהם כעל "כלים".

הנשימה כבר שם כשהוא צריך אותה.

הרוטינה כבר שלו.

המשפט שהוא אומר לעצמו כבר מגיע ממנו.

והוא כבר יודע לזהות לבד:

עכשיו אני צריך להוריד דופק.

עכשיו אני צריך להחזיר את הקשב.

עכשיו אני צריך פשוט לשחק.

בלי שמישהו יזכיר לו.

בלי לבדוק אם הוא עושה את זה "נכון".

בלי לחפש אותי או את ההורה ביציע.

מבחינתי, שם מתחילה העצמאות האמיתית.

כשהוא כבר לא צריך שמישהו אחר יזכיר לו שיש לו את זה.

אז האם אימון מנטלי יוצר תלות?

לא, כאשר המטרה היא לפתח עצמאות ולא רק לספק פתרונות לרגעי לחץ.

אימון מנטלי טוב מלמד ספורטאים לזהות מה קורה להם, להבין מה הם צריכים ולבחור בעצמם כיצד להגיב.

הכלים הם לא משהו שהספורטאי אמור להיגמל ממנו.

להפך.

עם הזמן הם הופכים למיומנויות שהוא יודע להשתמש בהן באופן עצמאי, גם כשהמאמן, ההורה או המאמנת המנטלית אינם לידו.

הכדור במגרש שלכם: מה הורים יכולים לעשות כדי לפתח עצמאות מנטלית?

בפעם הבאה שתראו את הספורטאי.ת שלכם משתמשים בכלי מנטלי — נשימות, חזרה לרוטינה, משפט שעוזר להם להתאפס — נסו לא להסתפק ב:

"יופי, תמשיך ככה."

תשאלו:

"איך ידעת שזה מה שאתה צריך עכשיו?"

יש הבדל בין לחזק את השימוש בכלי לבין לחזק את היכולת לזהות לבד מה צריך.

ואם אתם מאמנים, או מנסים לפתח את עצמכם, קחו את השאלה הזאת גם אליכם.

בפעם הבאה שמשהו עוזר לכם להתמודד עם לחץ, אל תסתפקו ב"זה עבד לי".

תשאלו:

מה בדיוק עשיתי, ואיך ידעתי שזה מה שאני צריך?

זה כבר לא רק כלי מנטלי.

זו עצמאות.

אם המאמר הזה מדבר אליכם, לחצו על הלינק ובואו נבדוק אם ליווי מנטלי יכול לעזור לספורטאי.ת שלכם.

צרו קשר עכשיו!

שאלות נפוצות

האם אימון מנטלי יכול ליצור תלות אצל ספורטאי?אימון מנטלי אינו אמור ליצור תלות כאשר המטרה היא לפתח עצמאות. התהליך אמור ללמד את הספורטאי לזהות מצבים של לחץ, לבחור כלים מתאימים ולהשתמש בהם בעצמו.

מתי ספורטאי אמור לדעת להשתמש בכלים מנטליים לבד?אין גיל או נקודת זמן אחת שמתאימים לכל ספורטאי. המטרה היא שבהדרגה הספורטאי יעבור מהסתמכות על הנחיות של המאמן או ההורה ליכולת לזהות בעצמו מה הוא צריך ולפעול בהתאם.

האם שימוש בנשימות או ברוטינה לפני ביצוע מעיד על חוסר ביטחון?לא. נשימות, רוטינות ודיבור פנימי הם מיומנויות שאפשר לתרגל כדי לווסת עוררות, להחזיר קשב ולהתכונן לביצוע. שימוש קבוע בהם אינו מעיד כשלעצמו על חוסר ביטחון.

כמה זמן צריך תהליך של אימון מנטלי לספורטאים?אין משך קבוע שמתאים לכל ספורטאי. אורך התהליך תלוי בגיל, בענף, במטרות, בקצב הלמידה והתרגול ובצרכים של הספורטאי. עבור חלק מהספורטאים תהליך קצר מספיק, ואחרים בוחרים להמשיך במפגשי תחזוקה או לחזור סביב תקופות תחרותיות.

איך הורים יכולים לעזור לספורטאי לפתח עצמאות מנטלית?במקום רק לשבח את השימוש בכלי, אפשר לעזור לספורטאי להבין כיצד הוא קיבל את ההחלטה להשתמש בו. למשל: "איך ידעת שזה מה שאתה צריך עכשיו?" השאלה הזאת מחזקת לא רק את הכלי, אלא את היכולת לזהות צורך ולבחור תגובה באופן עצמאי.

על הכותבת: טליה שחר היא מאמנת מנטלית לספורטאים ואנשים הישגיים, לשעבר כדורסלנית מקצוענית, עם קליניקה ברמת גן ובתל אביב. היא עובדת עם ספורטאים, מאמנים והורים, מנהלים ואנשים הישגיים, על שיפור ביצועים תחת לחץ וחוסן מנטלי.