אימון מנטלי לספורטאים: למה אתם נתקעים בגלל הגדרות ישנות?
- טליה שחר
- 12 ביוני
- זמן קריאה 4 דקות
כל עורך דין מתחיל יודע שהחלק הכי חשוב בכל הסכם הוא סעיף ההגדרות.
זה החלק הכי ארוך, מתיש ומשעמם בחוזה. הוא מפרט בדיוק מה כל מונח אומר: מהו ה"נכס", מהן ה"זכויות", מה זה "הפרה", מהו ה"תמורה" ואיך מחשבים אותה.
למה מקדישים להגדרות כל הרבה מילים? כדי ששני הצדדים ידברו על אותו הדבר. וכדי למנוע מצב שבו כל אחד פועל מתוך פרשנות אחרת.
סוקרטס כנראה היה הראשון שהבין את זה כשאמר: "תחילתה של החוכמה היא הגדרת המונחים."
וזה בדיוק המקום שבו הרבה ספורטאים, הורים ומאמנים נופלים.
הם פועלים בתוך חוזים מנטליים מלאים חורים, בלי לעצור ולהגדיר מה באמת משמעות המילים שהם משתמשים בהן.
המאמן צועק "אל תוותר".
ההורה אומר "תשקיע יותר".
והספורטאי בטוח שהוא כבר נותן הכול.
אבל אף אחד מהם לא הגדיר מה זה אומר בפועל. וכשכל אחד פועל לפי הגדרה אחרת של הציפיות והפעולות, הפער הופך מהר מאוד לתסכול. ובסופו של דבר גם לקיפאון מנטלי, כי הספורטאי עסוק בלנחש במקום להגיב.
אז הדבר הראשון שמאמן והקבוצה צריכים לעשות, עוד לפני הטקטיקה ולפני הווידאו, זה לשבת ולייצר מילון מונחים משותף.
במקום לזרוק סיסמאות באוויר, פורטים את זה לפעולות קשיחות:
מה זה בדיוק "לא לוותר" כשאתה בפיגור 20 נקודות?
איך נראה "להשקיע"?
מה קורה למי שמאחר בקביעות?
אם לא תורידו את הציפיות שלכם לקווי הגדרה מדויקים בשטח, אתם תמשיכו לשחק בתוך ערפל ולריב עם המציאות.
מירה אנדרייבה והגדרת הזהות
ההגדרה של מאמץ ושל משמעת הן חשובות מאוד.
אבל יש סוג אחד של הגדרות שמשפיע על כל השאר.
ההגדרה של מי אתם.
השבוע צפיתי בראיון של מירה אנדרייבה אחרי הזכייה שלה ברולאן גארוס. הטניסאית הצעירה, עוד לא בת 20, סיפרה שבתקופה שלפני הטורניר היא צפתה במשחקים של רוג'ר פדרר.
לא כדי ללמוד את הטכניקה שלו, אלא את הדרך שבה הוא מופיע על המגרש: הנוכחות, השקט, האופן שבו הוא מגיב ללחץ.
"אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות לוחמת", היא אמרה.
שימו לב להבדל: לזכות בטורניר זו מטרה. להיות לוחמת זו זהות.
חלק גדול מהעבודה שלי במסגרת אימון מנטלי לספורטאים בקליניקה ברמת אביב ובקריית אונו הוא בדיוק על זה - לא רק על מה הם רוצים להשיג, אלא על מי הם רוצים להיות על המגרש שיעזור להם להשיג את מה שהם רוצים, ואיך זה מתרגם להתנהגות בזמן אמת.
מלכודת הביצוע: מי אתם כשלוח התוצאות משתנה?
וכאן חשוב לי לחדד ניואנס קריטי שהרבה אנשים מתבלבלים בו: ההבדל בין זהות לתפקיד.
התפקיד שלכם משתנה כל הזמן. היום אתם שחקני הרכב מובילים, מחר המאמן מוריד אתכם לספסל. היום אתם ספורטאים פעילים, ומחר הקריירה המקצועית שלכם מסתיימת. אותו הדבר בחיים האישיים – התפקיד שלכם נע בין להיות ילדים של, בני זוג, הורים.
כשאתם עושים את הטעות של לחבר את הערך העצמי שלכם לתפקיד זמני, אתם הופכים לשבירים.
כי כשהערך העצמי נשען על תפקיד או על ביצוע מסוים, ברגע שהם נפגעים או משתנים, אתם עלולים לחוות משבר זהות שמחלחל גם לביצועים.
ואז המשחק שלכם משתנה. הוא הופך לניסיון להימנע מטעות. ומכאן מתחילה אותה הידרדרות מוכרת: פחות חופש, יותר זהירות, יותר היעלמות.
אגב, זהות שמבוססת על תפקיד עלולה להפוך למלכודת גם כשהכול הולך טוב. לפעמים דווקא ההצלחה גורמת לנו להיצמד להגדרה מסוימת של מי אנחנו, ולפחד לעשות כל דבר שעלול לאיים עליה.
אפקט הטוסט גבנ"צ: כשהמוח רוצה להיות צודק
הבעיה האמיתית מתחילה כשהמוח מפסיק לתאר התנהגות ומתחיל להגדיר אותה כזהות.
לא "שיחקתי רע היום".
אלא "אני שחקן שנחנק תחת לחץ".
לא "איבדתי ריכוז בדקות האחרונות".
אלא "אני ספורטאית שנעלמת ברבע הרביעי".
לא "הגבתי לא טוב הפעם ביציע".
אלא "אני פשוט הורה גרוע".
המוח עושה מהם טוסט גבנ"צ, שבו פרוסות הלחם והגבינה מותכות יחד ואי אפשר להפריד ביניהן. הוא הופך אותן לזהות שלנו.
בקליניקה שלי, במהלך תהליכי ליווי מנטלי אישי לספורטאים במרכז, ברגע שאני מזהה ספורטאי או הורה מגבנ"צים, אני עוצרת אותם מיד.
אני לא נותנת למשפטים האלה לעבור כאילו הם עובדה מוגמרת. כי ברגע שההתנהגות “נדבקת” לזהות, משהו עמוק משתנה במערכת. המוח מפסיק לחפש פתרונות, ומתחיל לעבוד שעות נוספות כדי להוכיח שהסיפור הזה נכון.
זה הפרדוקס הקשה ביותר בספורט הישגי: לפעמים אתם לא מנסים לנצח. אתם מנסים להיות עקביים עם הסיפור שכבר סיפרתם לעצמכם.
לכן, לשנות זהות שלילית זה הדבר הכי קשה בחיים, כי אתם צריכים להילחם בסיפור שנוח לכם להתחבא מאחוריו.
זה כמו ההבדל בין להגיד "אני בדיאטה" לבין להגיד "אני אדם שאוכל בריא". במקרה הראשון אתם במלחמה קבועה מול עצמכם. במקרה השני זה פשוט מי שאתם, והפעולות נגזרות מזה באופן אוטומטי.
כשהזהות שלכם מבוססת על הערכים שלכם, הערכים האלה לא אמורים להשתנות בהתאם ללוח התוצאות או למגרש שבו אתם משחקים.
עדכון הגדרות
אחת השאלות החשובות ביותר שספורטאי יכול לשאול את עצמו היא לא:
"מה אני רוצה להשיג?"
אלא: "אילו הגדרות אני מחזיק היום לגבי עצמי?"
כי לפעמים מה שעוצר אותנו הוא לא היריב, לא הכישרון ולא הנסיבות.
אלא סעיף הגדרות ישן שמעולם לא טרחנו לעדכן.
והשאלה היותר גדולה היא לא אם יש לכם הגדרות כאלה.
השאלה היא אם הן עדיין משרתות את מי שאתם רוצים להיות היום.
הכדור המגרש שלכם: אנשים רבים חיים שנים בניסיון להשיג הצלחה. מעט אנשים עוצרים לשאול מה המילה הזאת בכלל אומרת עבורם.
לפני שאתם ממהרים לשנות תוכנית, להחליף מאמן, לעבור קבוצה או להציב יעד חדש – תבדקו את ההגדרה שלכם. לפעמים שם מתחיל השינוי.
קחו חמש דקות ושבו עם עצמכם (או עם הספורטאי שלכם) ותגדירו מחדש, בכנות: מה זה אימון מוצלח עבורכם? מה זה מאמץ אמיתי שמביא תוצאות? ומה ההגדרה המדויקת של מי שאתם בוחרים להיות על המגרש שלכם בכל רגע נתון, בלי קשר לתפקיד או לסיפורים השליליים שסיפרתם לעצמכם עד היום?
אם גיליתם שההגדרות הישנות שלכם כבר לא מייצרות תוצאות, אל תסתפקו בכוונות טובות. תשנו את ההגדרה בהתאם למציאות.
אז אם אתם מרגישים שאתם יודעים מה צריך לעשות אבל עדיין לא מצליחים להפוך את זה לעקביות בשטח, אולי הגיע הזמן להפסיק לנסות לפתור הכול לבד.
אני עובדת עם ספורטאים ואנשים הישגיים בדיוק על הפער הזה -- בין להבין לבין לבצע. ואם זה מדבר אליכם, תשיבו למייל הזה עם המילה "ביצוע" ואחזור אליכם עם הפרטים.
תגובות