איך להתגבר על הקושי ולבקש עזרה

רובנו אוהבים לעזור. אם לא ידעתם את זה קודם, החודש האחרון הוא הוכחה ניצחת לכך.

אבל לבקש עזרה עבורינו בימי שגרה, זה כבר סיפור אחר.

אצל ספורטאים המצב עשוי להיות עוד יותר מורכב. ספורטאי הרי אמור להיות קשוח ולהתמודד בהצלחה עם כל אתגר, אז מה אתה בא לי עכשיו להתבכיין למה אתה לא מקבל דקות משחק, או אומר שקשה לך ושאתה צריך עזרה להתמודד עם עומד לחץ וכובד הציפיות?

בין אם זה קבלת ייעוץ והכוונה לגבי יכולות טכניות, או בין אם זה בקשה לתמיכה וחיזוק נפשיים בתקופות קשות, ולמרות העלייה במודעות לקשיים המנטאליים של ספורטאים, בקשת עזרה עדיין עלולה להיתפס כחולשה, הן מבחינת הספורטאי והן מצד המערכת.

אז איך זה שיש כזה פער בין הנכונות של אנשים להושיט עזרה והרצון שלנו לבקש עזרה?

קבלו ישירות טיפים וכלים שישדרגו את הביצועים שלכם

אני חושבת שיש מספר סיבות עיקריות:

1. אנחנו לא רוצים להיות נטל על אחרים – אני לא רוצה ללכת למאמן שלי, להורים שלי, או לחבר, ולדבר איתם כי אני לא רוצה להפיל עליהם את הצרות שלי ולהטריח אותם עם משהו שידרוש מהם זמן ואנרגיה.

יש להם כל כך הרבה על הראש, האם הבקשה שלי תהיה בכלל ראויה בעיניהם?

לכן אני אמנע מלפנות אליהם ואנסה להתמודד עם הבעיה לבד.

2. פרפקציוניזם – "מחלה" שפוקדת ספורטאים רבים.

לאנשים עם מיינדסט של פרפקציוניסטים עשוי להיות קשה יותר לבקש עזרה.

החתירה לביצועים מושלמים עלולה לגרום לתפיסה שבקשת עזרה היא הודאה בכישלון, בחולשה, או בחוסר מושלמות.

המיינדסט הזה עשוי לגרום ללחץ פנימי לפתור את הכל לבד ולהוביל לסטרס, שחיקה, ותחושת בדידות, כי אנחנו מניחים שאם נגיד שיש לנו בעיה המאמן יחשוב שאנחנו דפוקים, וזה ישפיע על דקות המשחק שלי, או על איך שהחברים שלי תופסים אותי.

מה שמוביל אותנו ל...

3. אנחנו מניחים הנחות - יתכן שיעזרו לנו, יתכן שלא, יתכן שכרגע אין להם זמן ואולי יש להם רעיון מי כן יכול לעזור, ועוד ועוד ועוד. יש המון אפשרויות, אבל רובנו מניחים שהתשובה תהיה שלילית, ולכן אנו נמנעים מלבקש עזרה כדי לא להתפס כנטל או כחלשים, ולחוות דחייה.

אבל אם כבר הסכמנו על זה שרובנו אוהבים לעזור, אז במצב שבו אנו צריכים עזרה, מדוע שנניח שדווקא אנחנו נהווה נטל או נתפס כדפוקים?

האמת היא, שהכרה בחולשות ובקשת עזרה הן כח ולא חולשה. דרוש אומץ להודות שאתה לא יכול להתמודד עם הכל לבד וצריך תמיכה. ורוב האנשים הקרובים אלינו לא ייראו בנו כנטל.

קבלו ישירות טיפים וכלים שישדרגו את הביצועים שלכם

אז קשה לבקש עזרה כי זה מפחיד.

זה מפחיד כי אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה.

אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה כי אנחנו לא עושים את זה מספיק.

אז איך עושים את זה - איך מתגברים על הבושה, הפחד מדחייה, והחשש מלהיראות חלשים שמתקשרים לבקשת עזרה?

כהוקרה לצה"ל, חילקתי את התשובה לשלושה חלקים שמפרטים את הדרכים המועילות ביותר שיעזרו לכם להתגבר על הבושה, לצאת מאיזור הנוחות שלכם, ולהשיג את המטרות שלכם.

טקטיקה

מי, מתי, ואיפה – ודאו שאתם מבקשים עזרה מהאדם המתאים ביותר לעזור לכם ושיש את הסיכוי הכי גבוה שייענה בחיוב. זה צריך להיות מישהו שלא יישפוט אתכם לרעה על זה שאתם באים אליו.

בנוסף, תתזמנו את הפניה לזמן מתאים במקום הנכון, ולא כשהמישהו הזה עצבני או לחוץ בזמן.

תהיו ספציפיים – עשו עבודת הכנה עם כל הפרטים ואל תהיו עמומים. ככל שהבקשה שלכם תהיה יותר ברורה וספציפית, כך מלאכת העזרה תהיה קלה יותר לנותן.

קשה באימון קל בקרב - אם אתם חוששים לבקש עזרה, תתרגלו על יבש עם מישהו קרוב. זה יכול להיות חברה.ה או המאמן המנטאלי שלכם. תריצו תרחישים, ותחשבו על התשובות והתגובות שלכם למצבים השונים, ככה תגיעו מוכנים יותר לשיחה.

אסטרטגיה

תסבירו למה זה חשוב, לא רק לכם - כדי לעודד אנשים להיענות לכם, תמסגרו הבקשה באופן שמסביר את התועלת המיטבית שלה.

לדוגמה, שחקן שרוצה לבקש מהמאמן הכוונה איך לקבל יותר דקות משחק, במקום להגיד לו, אני רוצה להשתפר כי אני רוצה להגיע ל NBA, עדיף שיגיד, ההצלחה של הקבוצה חשובה לי, על מה אתה מציע לי להתמקד כדי שאוכל לתרום בצורה הטובה ביותר לקבוצה.

תהיו פתוחים למשוב – תבואו עם ראש פתוח ותבינו מה אתם יכולים ללמוד מהתגובה לבקשה שלכם.

אל תבטלו את התשובה שקיבלתם רק בגלל שהיא לא מה שרציתם. אולי זה לא מה שקיוויתם, אבל יתכן שזה בדיוק מה שהייתם צריכים לשמוע.

מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? לרבים מאיתנו יש נטיה לקטסטרופיזציה. המיינד שלנו יכול לקחת אותנו לא פעם לתרחישים נוראיים שאין להם אחיזה במציאות.

במסגרת הרצת התרחישים תחשבו, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות אם תבקשו עזרה - האם המאמן יעיף אתכם מהקבוצה אם תשאלו אותו איך אתם יכולים להשתפר? האם ההורים שלכם יזרקו אתכם מהבית אם תבקשו להיפגש עם מאמן מנטאלי? האם חבריכם לקבוצה יצחקו עליכם?

סביר מאוד להניח שלא.

מקסימום יגידו לכם לא.

התייחסתי בהתחלה לכך שאנחנו לא מבקשים עזרה כי אנחנו מניחים שהתשובה תהיה שלילית. אבל האמת היא, שברוב המקרים תקבלו תשובה חיובית, לפחות חלקית. (רובינו אוהבים לעזור, כבר אמרנו?)

באופן כללי, אל תניחו הנחות מראש - תנו לאדם השני להחליט אם הוא רוצה לעזור לכם ואיך.

וגם אם לא תקבלו את התשובה לה קיוויתם, לפחות תהיה לכם הקלה ותדעו איפה אתם עומדים עם המאמן שלכם, למה הוא קיבל את ההחלטה שקיבל, ומה אתם צריכים לעשות על מנת לקבל הזדמנות לשפר את המצב.

עכשיו אני יודע מה המאמן מצפה ממני כשחקן בקבוצה. הוודאות הזאת מחזירה לכם את השליטה במצב, ויכולה להפחית לחץ ולהגביר את הביטחון והמוטיבציה שלכם להשתפר.

וכל הסרטים שהרצתם בראש ייעלמו. (לפחות עד להקרנה הבאה :)).

מדיניות ותרבות

תהיו אסירי תודה – מי לא אוהב לדעת שהעזרה שלו היתה משמעותית. כשאתם מודים לאדם שעזר לכם, ויותר מכך, וכשאתם מספרים לו כיצד העזרה שלו תרמה לכם, אתם תורמים לטיפוח סביבה תומכת שמעודדת עזרה הדדית.

ולקראת סיום, בקשה למאמנים, מנהלים, ולהורים - עודדו את הספורטאים שלכם לבקש עזרה. צרו סביבה תומכת ובטוחה, הימנעו מדיבורים פוגעניים או ביקורתיים, תרגלו איתם את השפה הנכונה שתביע חוזק, ותודו להם על המודעות העצמית וההבנה שהם זקוקים לעזרה, והאומץ לבקש אותה.

ועכשיו הסיכום - בקשת עזרה היא לא סימן לחולשה אלא מעשה של מודעות עצמית והוכחה למחוייבות שלכם לשינוי ולשיפור. דאגו שהסביבה הקרובה שלכם מורכבת מאנשים שחולקים אתכם את אותם ערכים ותומכים במטרות שלכם.

זכרו, אם לא תבקשו עזרה אתם מונעים מעצמכם את האפשרות להתקדם לעבר המטרות שלכם, לממש את הפוטנציאל שלכם, ולהפוך לספורטאים ולאנשים טובים יותר.