למה משמעת עצמית לא מספיקה להצלחה
- טליה שחר
- 23 במאי
- זמן קריאה 3 דקות
לפני כמה ימים ישבתי עם מנהל צעיר שאני מלווה.
הוא סיפר לי שהוא מתוסכל מעצמו. כשהוא עם הבן הקטן שלו בבוקר הוא כל הזמן בטלפון בודק תוצאות NBA מהלילה ומיילים מהעבודה, ובזמן איכות עם אשתו בערב הוא גם גולל בטלפון.
הוא כבר ניסה להציב גבולות, לקבוע חוקים, אבל זה לא באמת עבד.
אז התחלנו לחקור את ה"למה" שלו:
למה בכלל חשוב לו להיות בלי הטלפון?
בפוסט הזה אני מזמינה גם אתכם לעצור לרגע ולבדוק:
למה משמעת עצמית לבדה לא תספיק להצלחה לאורך זמן.
מה באמת מניע את האנשים שמגיעים הכי רחוק – בספורט, בקריירה ובחיים.
איך אפשר לזהות את הדרייב הפנימי ולהתחבר מחדש ל"למה" שמאחורי הפעולה.
ואיך זה יכול לעזור לכם להיות נוכחים יותר, אנרגטיים יותר, ומחוברים יותר למי שאתם שואפים להיות.
כולנו רוצים להתקדם, לפרוץ, להתמיד, אבל לפעמים אנחנו מתעקשים על הדרך הקשה.אז בואו נגלה איך אפשר לעשות את זה חכם יותר, עם פחות מאבק ויותר אש פנימית.
ואם תוך כדי הקריאה תרגישו שמתחילה להידלק אצלכם איזו להבה – תדעו שאתם בכיוון הנכון.
נחזור למנהל הצעיר...אחרי מספר דקות של חקריה כנה ועמוקה, הגענו לסיבה השורשית: הוא רוצה להיות נוכח באמת. עם הבן שלו. עם אשתו.
כשהוא התחבר למשמעות — המשמעת הפכה קלה יותר.
זה כבר לא "להילחם בעצמי", אלא לבחור במה שחשוב לי ולהתחייב לזה.
וזו, , בדיוק הנקודה.
משמעת בלי תשוקה זה מאבק מתיש
אנחנו רגילים להלל משמעת עצמית כאילו שזו התשובה להכול.
כן, משמעת עוזרת לנו להתמיד – גם כשלא בא לנו.אבל היא משאב מתכלה ששואב הרבה אנרגיה.
והיא לא נותנת תשובה לשאלה הגדולה באמת:למה אנחנו עושים את זה מלכתחילה?
ללא מטרה פנימית אותנטית ומחוייבות אמיתית להשיג אותה, משמעת הופכת למאבק יומיומי.
דרייב פנימי הוא הדלק המשובח האמיתי
תשוקה, סקרנות, רעב לבדוק כמה טובים אנחנו יכולים להיות, אלה לא "nice to have".
אלה כוחות מניעים.
כשאנחנו מונעים מבפנים, אין צורך לדחוף — משהו מושך אותנו קדימה.
ספורטאי שמקפיד על תזונה, שינה ואימונים – זו משמעת.
אבל אם הוא לא נהנה מהאימונים, התחרות, ובעיקר ממההתפתחות האישית,
הוא ירגיש שזה מחיר כבד, חיים של ויתור והמון תסכול.
לעומת זאת, כשבוערת בו התשוקה להיות מאסטר בתחומו, לראות כמה רחוק הוא יכול לקחת את הכישרון בו התברך – החיים שלו לא נראים לו כמו הקרבה, אלא כמו שליחות. (ראו את הדברים של ג'וקוביץ' ברגע של השראה)
גם משמעות צריכה משמעת
ברור, לא כל רגע ביום שלנו מלא אנרגיה ועזוז.
תמיד יהיו משימות מייגעות – בירוקרטיה, דו"חות, שיחות קשות. החלפת חיתולים מסריחים.
אבל כשיש לנו "למה" ברור שאליו התחייבנו —
גם הרגעים האפורים מרגישים חלק מתמונה משמעותית וגדולה יותר.
אז מה עושים?
כמו תמיד איתי, מתחילים עם מודעות ותשומת לב.
מה חשוב לכם?
אילו פעולות מדליקות אתכם?
מה שואב מכם אנרגיה?
מתי אתם פועלים מתוך דרייב – ומתי מתוך הרגלים.
אלה שמתקדמים מהר יותר ומצליחים לאורך זמן הם אלו שנשארים אחרי האימון, שקמים מוקדם כי יש להם רעיון.
הם לא צריכים לשכנע את עצמם.
הם פשוט רוצים את זה יותר.
הם פשוט לא יכולים שלא לעשות את זה.
השורה התחתונה: קשה לרוץ מהר ורחוק עם תרמיל כבד על הגב.
גם לא עם כוח רצון מפלדה.
אז אל תתמקדו רק בלחזק את המשמעת –
תתחילו להוריד משקל מהתרמיל.
תתחברו למה שמדליק אתכם, מה שבא לכם בטבעיות.
מה שמאיר אתכם.
תמצאו את הדרייב שלכם ותתחייבו לזה.כמו שמתחייבים למשפחה, לילדים, לשליחות שלכם – גם כשקשה, גם כשאין כוח.לא בגלל משמעת, אלא בגלל שזה חשוב לכם באמת.בגלל שזה ה"למה" שלכם.
זה מה שמזיז הרים. וזה מה שיביא אתכם באמת רחוק.
רוצים ליווי ותמיכה במציאת ה"למה" והדרייב שלכם? צרו קשר עכשיו ונבנה יחד תכניתשתכין אתכם למאני טיים.
תגובות