דברים שלמדתי (שוב) בחופשת הסקי שלי

בשבוע שעבר הייתי בחופשת סקי ראשונה מזה שלוש שנים. נדבקתי בחיידק הסקי רק לפני עשר שנים, ואני מאוד אוהבת לגלוש ואת חוויית החופשה באופן כללי (מקום יפה, חבר'ה נחמדים, ספא אחרי הצהריים, אוכל טוב, בד"כ, מה רע?). אבל הרמה שלי תקועה על סבירה, כי אני, איך לומר, גולשת זהירה. וההעדרות הארוכה לא היטיבה עמי.

עליתי על המגלשיים עם הרבה חלודה ומעט ביטחון עצמי. אבל קצת עבודה מנטאלית, המון עזרה ממדריך, והקסם של הסקי, עשו את שלהם. תוך כדי, התחדדו לי מספר תובנות וכלים שאני נוהגת לשלב בעבודה שלי עם ספורטאים, ותמיד טוב להזכיר גם לעצמי :)

1. כדי להתקדם בהצלחה אני צריכה להתחיל מאיפה שאני נמצאת עכשיו. אחרי העדרות של שלוש שנים חלה נסיגה ביכולת שלי. זה אולי מבאס, ובראש שלי הייתי רוצה להיות מתקדמת. אבל בשביל להגיע למטרה צריך להביט במציאות נכוחה, לקבל את המצב כמו שהוא ולהתחיל מכאן, ולא מאיפה שהראש והאגו שלי היו רוצים שאני אהיה.

1. להיות בטבע עושה פלאות לנפש – עיקר הפעילות הספורטיבית שלי בשנים האחרונות מתמקדת באימוני משקולות בחדר הכושר ובשיעורי יוגה ופילאטיס בסטודיו. פעילות גופנית בטבע היא דרך נפלאה לפתוח את הראש, להתחבר לגוף בצורה אחרת, ולרומם את הנפש.

1. חופשת סקי היא דרך נהדרת לחוות התקדמות ביכולות שלנו. הפידבק הפיזי על הביצועים שלי היה מהיר ומוחשי - בכל פנייה יכולתי לתקן ולשפר, ומסלולים שבהתחלה נראים קשים, הפכו עד מהרה לקלים יותר, וזה העצים את תחושת המסוגלות והביטחון העצמי שלי. מה שמוביל אותי לתובנה הבאה:

1. לעשות דברים קשים מחזק אותנו - כדי להתקדם צריך לעשות דברים חדשים, שמתאגרים אותנו. ככל שנחשוף את עצמנו ליותר למצבים מפחידים, כך נשתפר בהתמודדות איתם ועם אתגרים עתידיים. עבר הרבה זמן מאז שיצאתי מאזור הנוחות שלי ואתגרתי את עצמי פיזית, ולכן מערכת החיסון הנפשית שלי היתה רדומה ונינוחה יותר מדי. תנאי הסקי - הקור, נפילה פה ושם, הגשם/שלג שירד במהלך היום - נתנו מכת שוק למערכת שלי, והזכירו לה (ולי) שהיא מסוגלת להתמודד גם עם מצבים לא נוחים ומאתגרים.

אזור הצמיחה שלכם נמצא מחוץ לאזור הנוחות שלכם.

1. להסתכל קדימה במורד המסלול זה מפחיד. במקום זה, התמקדתי רק בכמה מטרים שלפני, בניתוב הדרך בין הגולשים, והתרכזתי בלבצע את הסיבוב הבא בצורה הטובה והבטוחה ביותר.

אחרי שסיימתי כל מסלול שנראה בהתחלה מפחיד, הסתכלתי למעלה והערכתי את הדרך שעשיתי, גם אם היו נפילות. ובעיקר, פרגנתי לעצמי.

1. להיעזר במומחים – היה לי חשוב להתקדם ולהשתפר. הדרכה קבוצתית היא איטית יותר וקשה לקבל בה יחס אישי, לכן החלטתי להשקיע בעצמי ולקח מדריך פרטי. ההבדל היה שמים וארץ.

במשך שעתיים כל יום, ג'ינג'י המדריך שלי (השם שקיבל מהישראלים שפוקדים את בנסקו) קלט מהר את הבעיות שלי וידע איך לפתור אותן, לקח אותי בנתיבים הטובים יותר לגלישה כשתנאי השלג לא היו אופטימליים, ובעיקר, נתן לי מקום בטוח להעז ולהכשל.

אין לי ספק שהעבודה הפרטית עם ג'ינג'י קידמה אותי מאוד מקצועית, ונתנה לי את הביטחון שהייתי צריכה.

אם ההצלחה חשובה לכם, תשקיעו בעצמכם ותיעזרו במאמנים או מומחים.

זהו להיום, אני מקווה שהפוסט יידרבן אתכם לצאת החוצה, לשבור שגרה, ולעשות דברים קשים.

אשמח לשמוע מכם במייל חוזר לאיזה מהתובנות הכי התחברתם.

ותזכרו, איך תדעו כמה רחוק אתם יכולים להגיע אם לא תדחפו את עצמכם?